נתינה והצ'אקרה הרביעית
צ'אקרות הן מרכזי אנרגיה שתרבויות רבות מאמינות כי הן מחוברות לגופנו הפיזי והרוחני. כאשר אנו מאוזנים, צ'אקרות אלו בריאות ופתוחות, אך כאשר אנו נכנעים לפחד וצורות מחשבה שליליות, הצ'אקרות יכולות להאט או להיחסם.
כל אחת ממערבולות האנרגיה המסתובבות הללו קשורה להיבט אחר של חיינו. הצ'אקרה הרביעית, המכונה גם צ'אקרת הלב, קשורה לחוויית האהבה והנתינה שלנו. כאן אנו נוגעים זה בזה רגשית ונותנים ומקבלים אהבה מוחלטת, טהורה וחסרת אגו.
"חוק הנתינה והקבלה" מתואר יפה בספרו של דיפאק צ'ופרה, "שבעת החוקים הרוחניים של הצלחה". למרות שזהו רק החוק השני בספר, לדעתי הוא אחד החשובים ביותר, ולכן החלטתי לדון בו.
כל מערכת יחסים מבוססת על נתינה וקבלה. נתינה מניעה קבלה וקבלה מניעה נתינה. על פי החוק המתואר בספרו של צ'ופרה, קבלה ונתינה זהות. למרות שהם היבטים שונים של אותה זרימת אנרגיה, אם נפסיק אחד מהם נפריע לזרימה, לחוכמה ולשלמות של היקום.
ככל שתתנו יותר, כך תקבלו יותר. ליקום יש את היכולת להגיב לנדיבותכם בהתאם, ולאפשר לשפע לזרום אל חייכם ללא הרף. בסופו של דבר, כל מה שחשוב בחייכם יתחזק על ידי נתינה.
היהדות רגישה מאוד גם לדינמיקה העדינה שבין נתינה לקבלה. המילה "צדקה", שפירושה צדקה, היא ביטוי שהתנ"ך משתמש בו כנתינה לעניים. אך ניתן לפרש את המילה גם כ"צדק" שפירושה צדק. משמעות הדבר היא שאיזון והגינות הם התגובה האוטומטית של היקום לנדיבות. כפי שאומר חז"ל, "באופן שבו אתה מודד - אתה נמדד".
ראיתי את החוק הזה בפעולה בחיי. הדבר המצחיק הוא, שכשהתחלתי לטייל בעולם, מילאתי את הארנק שלי במטבעות ישראליים ונתתי אותם לאנשים שגרמו לי לחייך לאורך המסע שלי. הייתי נותנת לכל אחד מהם ברכה ואומרת להם לשמור את מטבע המזל הזה מארץ הקודש בארנק שלהם. הסברתי להם שהאנרגיה של המטבע חזקה במיוחד משום שיש עליו חנוכייה. לא ידעתי ששנים רבות לאחר מכן אתאהב עמוקות במטבעות ואצור מהם הרבה יותר. במובן מסוים, המטבעות החזירו לי והבנתי שהם יותר מסתם מטבע - הם היו צופים של אנרגיה עוצמתית והיה להם פוטנציאל להביא שמחה ויופי לעולם בצורה חדשה.
בכל יום אני מרגיש את כוחה של משימתי, כשעוד ועוד מטבעות מגיעים אליי. אנשים נדיבים מכל רחבי העולם נותנים לי מטבעות. לפעמים הם מועברים מיד ליד, ולפעמים הם נשלחים אליי בדואר מכל מיני מקומות. בכל פעם אני אסיר תודה ואני זוכר את אינספור האנשים שקיבלו את תרומות המטבעות שלי במסעותיי לפני שנים.
אני מרגיש מבורך מהאנרגיה שזורמת בחיי; חילופי הדברים האלה עם אנשים אחרים גורמים לי להרגיש עשיר במובנים רבים. אני רוצה לשתף סיפורים על הצמיחה שלי דרך תרגול חוק הנתינה והקבלה.
ההדגמה הטובה ביותר היא יד האדם; כשהיא פתוחה לתת היא גם פתוחה לקבל! אחד העיצובים שלי שגורם לי לחייך יותר מכל האחרים הוא ה"חמסה". זוהי תבנית של ידי, שנוצרה ממכונת צילום! המטבע במרכז השרשרת משתנה, אבל החמסה תמיד זהה והיא מייצגת את המסע שלי בנתיב הנתינה והקבלה.
שירו של כחליל ג'ובראן, שכותרתו "על נתינה", מציע הרהור יפהפה על מושג זה. אני מוצא את הקטע הבא משמעותי במיוחד:
מַתָן
אתה נותן אך מעט כשאתה נותן מנכסיך.
זה כשאתה נותן מעצמך שאתה באמת נותן...
ומהו פחד מפני צורך אם לא הצורך עצמו?
האם לא פחד הצמא כאשר בארך מלאה, הוא הצמא שאינו ניתן לכיבוי?...
כל מה שיש לך יינתן לך יום אחד...
לכן תן עכשיו, למען תהיה עת הנתינה שלך ולא של יורשיך.
-כחליל ג'ובראן
נדיבות אינה מוגבלת לנתינת כסף. אפשר לתת טוב לב, חמלה, הכנסת אורחים, הזנה, וכמובן את המתנה הגדולה מכולן - אהבה. נתינה היא מהות החיים, ובנתינה אנו משאירים את חותמנו על היקום.
יש סיבה שפתחתי את המאמר עם הצ'אקרה הרביעית שמחברת את שלושת הצ'אקרות מעליה לעליונות הצ'אקרות שמעליה. צ'אקרה זו היא הליבה של כל מערכת הצ'אקרות, בדיוק כפי שנתינה היא מרכז החיים. אנחנו מי שאנחנו, נכון. אנחנו מי שאנחנו בזכות נתינה, ובזכות נתינה אנחנו משאירים את חותמנו על העולם.
לקחתי על עצמי לברך כמה שיותר אנשים כדי לשפר את חייהם. זוהי מסע חיי והחמסה שלי מזכירה לי את הכוונה הזו.
שֶׁלְךָ,
נועה תם
מספר תג