נְתִינָה והצ'קרה הרביעית
הצ'אקרות הן מרכזי אנרגיה דרכם אנחנו מתאזנים אנרגטית. הצ'אקרה הרביעית, צ'אקרת הלב מטפלת בתחום האהבה והנתינה. בזכות צ'אקרה זו אנחנו מסוגלים להתקשר אל האחר, לגעת בו רגשית, לתת ולקבל אהבה מוחלטת – אהבה טהורה ללא אגו.
החוק השני המוזכר בספר שבעת החוקים להצלחה של ד"ר דיפאק צ׳ופרה הוא חוק הנתינה והקבלה. זהו אומנם החוק השני בספר אך בעיניי הוא החוק החשוב ביותר ולכן בחרתי להתייחס אליו.
כל מערכת יחסים בנויה על תן וקח. נתינה מחוללת קבלה, וקבלה מחוללת נתינה. לפי חוק הנתינה, זהה בעצם הנתינה לקבלה, מפני שנתינה וקבלה הן היבטים שונים של זרם האנרגיה ביקום. ואם קוטעים את זרימתה של אחת מהן, מפריעים לתבונתו של הטבע.
ככל שתרבו לתת – כן תרבו לקבל, מפני שכך תוודאו כי שפע היקום יזרום בלי הרף בחייכם. למעשה, כל דבר בעל ערך בחיים רק מתרבה כשנותנים אותו.
ההמחשה הכי טובה היא היד , דמיינו יד הפתוחה לרווחה. באותה המידה שהיד יכולה לתת יכולה היא גם לקבל וברוב הפעמים הרבה יותר.
גם היהדות רגישה מאוד לדינמיקה העדינה שבין התורמים ובין מקבלי הסיוע. המילה צדקה – היא המונח בו משתמשים בתורה למושג הנתינה לנזקק – יכולה להתפרש גם במובן של "צדק". וכוונתה של צדקה היא בעצם נתינה. וצדקה היא לא בהכרח כסף אלא יכולה גם ללבוש צורות אחרות לגמרי של נתינה.
חז"ל אומרים: "במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו" - האדם מקבל במידה שבה הוא נותן לאחרים.
המצחיק הוא שעם תחילת השוטטות העולמית שלי, הייתי מציידת את עצמי בנרתיק מלא בעודף מארץ ישראל, אגורות על כל גוונם, חצאי שקלים ,שקלים ומחלקת אותם לאנשים שחייכו אלי בדרכי עם ברכה מארץ הקודש ..והוראה לשמירה בארנק. מי לא רוצה שיברכו אותו ועוד ברכה מהקודש ואם יש מנורה על המטבע אז בכלל...
צחוק הגורל ששנים רבות לאחר תחילת התנועה שלי התאהבתי כליל במטבעות ומין שמש מחייכת נצמדה אליהם פתאום וגרמה לי לראות בהם כל כך הרבה מעבר...!
עם העשייה שלי היום אני רואה זאת יום, יום. כל כך הרבה מטבעות מכל העולם נשלחים אלי בין אם זה פיזית ,מיד ליד , דרך אנשים בתנועה או בדואר.
אני מרגישה מבורכת מעצם חילופי האנרגיה הרבים שבחיי המעשירים אותי עד מאוד.
רציתי לשתף אתכם בזאת ועם השיתוף אני רוצה להוסיף ולספר לכם על אחד העיצובים שלי שגורם לחייך מעבר לרגיל: החמסה שלי שיצרתי, שמחליפה מטבעות אך נשארת דומה לעצמה , היא בעצם היד שלי, לקחתי את ידי והכנסתי אותה למכונת צילום ולאחר מכן הקטנתי את היד ועשיתי לי מודל.
חליל ג'וברן כתב בשירו "הנתינה":
אַתָּה נוֹתֵן אַךְ מְעָט, עֵת תִּתֵּן מֵרְכוּשְךָ,
רַק עֵת תִּתֵּן מֵעַצְמְךָ זוֹהִי נְתִינַת אֱמֶּת....
וּמַהוּ הַפַּחַד מִפְּנֵי הַהִזָּקקוּת
אִם לא הַהִזָּקְקוּת עַצְמָהּ?
והַפַּחַד מִפְּנֵי הַצָּמָא,
שָׁעָה שֶבְּאֵרְךָ מְלֵאָה וְשוֹפַעַת,
מַהוּ אִם לא צָמָא שלא יִשָּׁבֵר לְעוֹלָם?...
כָל אֲשֵּׁר לְךָ, יִנָּתֵן בְאֶחָד הַיַּמִּים
עַל כֵּן תַּן עַכְשָיו ולְךָ תִּהְיֶהּ הַנְּתִינָה
וְלא לְיוֹרְשֶיךָ.
לא סתם זו הצ'אקרה הרביעית בה פתחתי מאמר אשר מחברת ומקשרת בין שלושת הצ'אקרות התחתונות לעליונות ומתוך כך היא מהווה את ליבה של מערכת הצ'אקרות כולה. הנתינה היא מרכז החיים – בזכותה אנחנו מי שאנחנו. ובזכותה אנחנו משאירים את חותמנו בעולם הזה.
לקחתי על עצמי בחיי לברך כמה שיותר אנשים לחיים יותר טובים והחמסה שלי מזכירה לי את זאת הכוונה.
שלכם
נועה תם
